זוגות רבים אשר מעוניינים להתגרש מתלבטים בינם לבין עצמם איפה להגיש את התביעה שלהם – בבית משפט לענייני משפחה או בבית דין רבני. בני זוג אשר מעוניינים להתגרש יכולים לעשות זאת רק באמצעות הרבנות. הדבר שריר וקיים גם לגבי זוגות יהודים אשר נישאו בחתונה אזרחית וזאת משום שבית הדין הרבני הוא בעל סמכות ייחודית בענייני גירושין ונישואין.

שאר העניינים של בני זוג נמצאים בסמכות מקבילה של בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה. הסמכות המקבילה יצרה מצב של מרוץ סמכויות, על פיו מי אשר הקדים לתבוע על ידי עורך דין גירושין את תביעתו, קובע את הערכאה אשר תדון בענייניו של הזוג. תביעת הגט עצמה תוגש אל בית הדין הרבני, שהרי הוא בעל הסמכות הייחודית בעניין זה, אך בשאר הנושאים יוכל בית הדין לדון אך ורק אם אלו נכרכו בתביעת גירושין ברבנות.

אילו הבדלים ניתן למצוא

  • ההבדל הראשון בין גירושין רגילים, אשר מתבצעים בבית דין רבני, לבין גירושין אזרחי, אשר מתבצעים בבית המשפט לענייני משפחה, הוא צורת הגירושין. בעוד שגירושין בבית הדין הרבני מתבצעים באמצעות נתינת הגט על פי ההלכה והמסורת היהודית, גירושין אזרחיים מתבצעים באמצעות התרת נישואין, הווה אומר – על ידי פסק דין אזרחי אשר קובע כי בני הזוג אינם נשואים עוד. בגירושין אזרחי לא נדרש שום טקס מיוחד, אלא רק פסיקה של בית המשפט.
  • הבדל נוסף הינו הצורך בעילת הגירושין – בית הדין אינו מאפשר לבני זוג להתגרש ללא עילת גירושין, הווה אומר סיבה מיוחדת אשר תצדיק את הגירושין. רשימת העילות הינה רשימה סגורה ועצם הרצון של בני הזוג להתגרש אינו מהווה סיבה מספקת לגירושין. לעומת זאת, התרת נישואין אזרחית, אינה דורשת כל עילה, ורצונם של בני הזוג להתגרש מהווה סיבה מספקת לגירושין.
  • בני זוג יהודים צריכים להתגרש בבית הדין הרבני, גם אם נישואיהם היו נישואים אזרחיים, כמו למשל – שנישאו בחוץ לארץ עדיין גירושיהם צריכים להתבצע בבית דין רבני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *